שקדתם על תוכן איכותי במיוחד.
ישבתם וכתבתם פוסט על נושא, שיש לכם מה לתרום בו לקוראים שלכם.
כתבתם פיסת אמנות שלא היתה מביישת הכלאה בין העומק של עמוס עוז והפיקנטיות של קוונטין טרנטינו (או להיפך – תלוי בטעם שלכם 😉).
העלאתם אותה לפייסבוק ואפילו קיבלתם 100, 200 או 500 לייקים, ואפילו מספר שיתופים, בשביל הנפש. מצדיק ללכת לישון עם חיוך.
עם זאת, במקרה הטוב, בעוד שבועיים, פיסת התוכן הזו תיעלם אל מעמקי תהום ההסטוריה, ובמקרה הפחות טוב – זה כבר יקרה מחר או מחרתיים.
אז מה כולם עושים?
כותבים קצר, לא נותנים את הערך האמיתי כי גם אין מקום ורוצים לקצר וגם לא רוצים "לבזבז" את התוכן על משהו שייעלם.
מחפשים משהו "מעורר מעורבות" (שכבר מתרחק מהנקודה שרצו מראש לכתוב עליה), כדי שישמור את הפוסט עוד כמה דקות באוויר.
תוצאה – כל הפוסטים שכולם כותבים הם אותו דבר ולא מחדשים כלום. שיעמום פייסבוקי.
באתי לבאס?
אני מתערב שבראש שלכם מתרוצצת כרגע הטענה: "ברור שהפוסט ידעך, צריך פשוט לעשות את זה כל הזמן, ואז זה בסדר".
אז בואו נדבר על מה שאני מסכים עם זה ומה שאני לא.
זה נכון שלאורך זמן, פוסטים רבים עושים עבודה טובה.
אבל, וכאן נכנסת ההסתייגות שלי – לכתוב אינספור פוסטים רק כדי לשמור על קיום דיגיטלי זו לא המטרה, וזה גם פשוט לא יעבוד.
לכתוב, כשאנחנו יודעים שהפוסט הזה ייעלם מן העולם בעוד שבוע, ומאז לא יגיע כמעט לאף אחד, לי – גורם לעצור את עצמי מלהשקיע את כל כולי בתוכן עמוק.
תוכן שכתוב טוב, עם ערך, עם הזדהות, אולי עם איזו הפתעה איכותית כזו, ובכלל, תוכן מושך - אתם לא רוצים לבזבז על פוסט שייעלם מן העולם.
כאן נכנס למשחק התוכן שאתם כותבים למדיה שלכם.
כשאני אומר מדיה שלכם, אני מתכוון לאתר שלכם, ערוץ יוטיוב שלכם, או כל מדיה אחרת שאתם אלה ששולטים בתוכן שנמצא שם ונחשף לעולם.
כשאתם כותבים תוכן לאתר שלכם, אתם מרוויחים מכל העולמות.
פתאום יש לכם את כל הסיבות שבעולם להשקיע במאמרי עומק, שנותנים ערך אמיתי לקורא ויכולים להשפיע עליו באמת.
אין לכם הגבלת אורך מלאכותית, והדבר היחיד שאתם צריכים להיות – זה מעניינים.
מהרגע שכתבתם מאמר לאתר שלכם, הוא שם לנצח.
הוא עוד פיסת אופי שלכם, של המותג שלכם, שמי שקורא יכול לדעת עליכם.
כשהוא תוכן שאתם באמת מאמינים בו, ושהוא מבטא את אחד העקרונות המותגיים שלכם, הוא גם משרת בתור מגנט של לקוחות מתאימים למותג.
הרי אם כתבתם על משהו שאתם באמת מאמינים בו ולקוח חיפש אותו בגוגל, סיכוי טוב שהוא יגיע אליכם ויכיר אתכם, להבדיל מאותו מצב אם כתבתם את זה בפוסט פייסבוקי.
מארק צריך לסגור את הבאסטה?
פייסבוק לחלוטין לא מיותר בסיפור הזה.
פייסבוק נהדר, אך למטרה שלו – פוסט תמציתי, שנועד לספר לעולם על קיום המאמר שכתבתם ומפנה אליו את מי שמעוניין לקרוא.
"לינקים מורידים חשיפה"? בעיה של מארק, לא שלכם.
תכתבו מעניין, תכתבו מה שאנשים צריכים לדעת, והחשיפה תגיע. פייסבוק לא מנהל אתכם, אתם משתמשים בו ככלי.
כשהפנינים אצלכם ביד (מאגר המאמרים שיצרתם באתר) ולא בפייסבוק,
פתאום כל ענייני ה"אכלו לי, שתו לי, שינו לי את האלגוריתם" מתייתרים לחלוטין, ופייסבוק שוב עוטה את התפקיד הנכון שלו – מגע עם אנשים ושער לעולם שלכם.
אבל שאף פעם לא נתבלבל ונחשוב שפייסבוק הוא העולם שלנו, הוא רק אחד השערים אליו.
אז תשקיעו במאמרי עומק, במאמרי ערך, שמוציאים את הקורא עם עוד משהו שלא היה לו כשהתחיל לקרוא.
ושלא יגידו לכם שזה ארוך מדי, מי שמעוניין – יקרא עד הסוף. ומי שלא – גם פחות מעניין אותנו.